היו שלום מכריי היקרים,
קוראים לי רחלה. אני בת שלושים ושבע, ומזה יותר מעשור אני מתפקדת בתור אחת מן נערות ליווי. יש הרבה עבודה בקהילה של נערות ליווי. ברוך השם אני לא מתלוננת. התחלתי לעבוד כחלק מאותן נערות ליווי כשגרתי במרכז הארץ, לפני כעשור ובעיקר עבדתי בתור 'תיק' לאנשי עסקים אמידים שהיו רווקים ורצו אישה גזעית מושכת על זרועם. לפעמים זה היה מוביל לסקס, אבל לפעמים זה היה אך ורק מה שזה היה – בילוי לילי שהעמיד פנים שהוא חברה של מישהו.
עשיתי את עבודת הליווי במשך כארבע שנים ואז פגשתי את האיש שהלכתי להתחתן אתו, חזי. חזי ידע מה אני עושה למחייתי וזה אף פעם לא הפריע לו כשיצאנו. אבל הוא הבהיר שכשהתארסנו, הוא רוצה שאפסיק את עבודת הליווי שלי. באותו שלב התאפקתי מהצד המיני של העבודה שלי, מתוך כבוד לחזי, אבל הפסקתי לגמרי לקראת הנישואין שלנו. אבל חמש שנים בהמשך, הנישואין שלנו עלו על שרטון ונאלצתי לחזור לעיר הולדתי עם בננו.
זה היה כמעט תמיד עבודת סקס והיה אדם קבוע שהיה לי, ביל, שהגיע פעם בשבועיים. ידעתי שהוא נשוי עם ילדים ושהוא עובד בענף הבנייה אבל זה כל מה שידעתי עליו. הוא היה גבר מקסים. מאוד אהבתי אותו והוא התייחס אליי מאוד. החיים התחילו להשתקע ורשמתי את בתי לבית ספר יסודי פרטי מקומי. הייתה לזה תחושה קהילתית ממש נחמדה והתיידדתי עם כמה מהאימהות בכיתה. לא היה להן מושג מה עשיתי 'בצד' וזה לא היה משהו שאי פעם אספר לאף אחד, במיוחד לא במסגרת קהילה שמרנית שכזאת.
ויום אחד מי נכנס? זה היה אהרון! למדתי עם השנים להיות מאוד דיסקרטית, אז בזמן שהוא הסתכל עליי ונתן לי חיוך מבויש (לא חיוך מזועזע כמו שגברים אחרים עשויים לעשות) לא הגבתי בכלל. ואז, בגלל שאשתו ישבה מיד מולי, אהרון נאלץ לשבת קרוב אלי גם כן. אשתו לא הייתה מה שהייתי מכנה חברה שלי, אבל היינו ידידותיים מספיק כדי להגיד שלום. שמתי לב מיד שאהרון אפילו לא נישק את אשתו שלום, אפילו לא נשיקה על הלחי – אבל אולי זה היה לטובתי. ברור שהיחסים ביניהם נראו די טובים אבל אתם אף פעם לא באמת יודעים בוודאות. הוא רק אמר לי אי פעם שאשתו לא אוהבת סקס מלבד ה"מפגש של פעם בשנה המחייב כפי שתיאר זאת…
